גיל הזהב – מתנה מהטבע

אפשר לומר שהתקופה האחרונה לימדה אותנו כמה דברים. אולי החשוב ביניהם הוא שהקשרים בינינו זה הדבר הכי חשוב שיש. אם הם יהיו טובים, החיים שלנו יהיו זהב. אם הם יהיו פחות טובים, פחות זהב. 

מה מקום גיל הזהב בחיינו? האם יש להם תפקיד בחברה?

לכאורה אפשר להגיד שאנשים שהגיעו לגבורות עשו את שלהם בחיים וכעת הם רק מעבירים זמן, בתקווה שהם נהנים מהישגיהם בחיים ויש להם נחת ממשפחתם. זה לפחות היחס הכללי בחברה. בעבר היו שיטות בחברות קדומות שהזקנים היו עוזבים את המחנה והולכים למות לבד. כיום אנחנו לא נוהגים בשיטות מפורשות שכאלה אבל קשישים רבים מגיעים לכך בכל זאת. 

ישנם לא מעט מבוגרים החיים כשהם עזובים לנפשם בדירות שלהם או בבתי אבות, רבים ללא הכנסה מספקת וללא חיי חברה או מטרה. נראה שלחברה האנושית יש חשבונות רבים לגבי מי נצרך ומי חשוב ומי יכול פשוט למות כי אין איך להשתמש בו או לנצל אותו לטובתה. 

האם זו הגישה הנכונה? לאנשים צעירים אולי  זה נראה כך, כי מה יש לאנשים זקנים לחפש בחיים? האם נותר להם עבור מה לחיות? 

הטבע הוא מערכת חכמה. אין דבר הקיים או נעשה במסגרתו שהוא חסר תכלית או משמעות. 

אם נסתכל על האוכלוסייה, אנחנו צריכים לשאול למה עולה תוחלת החיים שלנו, ולא מעט אנשים מגיעים לתשעים שנות חיים? לפני שלוש מאות שנה רוב האנשים חיו עד גיל שלושים וחמש ארבעים, לגיל ארבעים כמעט ולא היו מגיעים, היום זה מגיע להרבה יותר מזה – למה זה קורה לנו כך בטבע? אם נסתכל על הסיבות הנסתרות מעין, אולי נמצא את התועלת האמיתית אותה עלינו להפיק מהמצב.

אפשר לחלק את האנושות לשלושה שלבים. 

הקבוצה הראשונה היא של גילאי ילדות, "בלי שכל", הנמצאים בשלב הלמידה של עצמם ושל העולם. את הקבוצה השנייה אני מכנה גיל העבדות, כי עובדים, רצים וטרודים בכל מיני ענייני העולם הזה, ובעיקר אחר בניית עצמם , משפחתם וסביבתם. גיל הזקנה הוא השלב בו האדם סיים את המירוץ. הוא פנוי רגשית, פיזית ומעשית, ויכול לראות את כל התמונה המלאה המצטיירת מכל השלבים והתקופות וממש לעזור לסדר את החיים. כלומר הקבוצה השלישית, גיל הזהב, היא באמת אוצר עבור כל האנושות, אילו רק היינו מאפשרים להם להשתלב בינינו וללמד אותנו דבר או שניים על החיים.